מה עושים כשנוקעים קרסול?

קצת רקע
נקע בקרסול הוא אחת הפציעות הנפוצות ביותר במערכת השריר והשלד, במיוחד בקרב ספורטאים ואנשים פעילים פיזית. הנקע מתרחש כאשר הרצועות התומכות בקרסול נמתחות או נקרעות, לרוב בעקבות תנועה פתאומית של עיקום או צעד לא נכון. רצועות הקרסול הצדדיות, ובעיקר הרצועה הקדמית תלואפיבולרית (ATFL), הן הנפגעות העיקריות בנקעים אלו. ניהול נכון ושיקום מוקדם חיוניים למניעת פציעות חוזרות ולהבטחת החלמה מלאה. מאמר זה יעסוק במנגנוני הפציעה, ההיבטים הקליניים ובגישות מבוססות מחקר לטיפול ושיקום.

מנגנון הפציעה
נקע בקרסול מתרחש לרוב כתוצאה מתנועת היפוך (inversion), שבה כף הרגל מתגלגלת פנימה וגורמת למתח על הרצועות הצדדיות. תנועה זו שכיחה בספורט כגון כדורסל, כדורגל וריצה, שבהם שינויים מהירים בכיוון מגבירים את הסיכון לנזק לרצועות. מחקרים מראים שכ-85% מהנקעים בקרסול מערבים את קומפלקס הרצועות הצדדיות, כאשר ה-ATFL היא הרצועה הפגיעה ביותר בשל תפקידה בייצוב הקרסול במהלך פשיטה פלנטרית (plantar flexion) והיפוך.

סיווג נקעים בקרסול
נקעים בקרסול מסווגים לשלוש דרגות על פי חומרת הפציעה:

• דרגה I (קלה): מתיחה של סיבי הרצועה ללא קרע, עם נפיחות קלה וכאב קל.
• דרגה II (בינונית): קרע חלקי של הרצועה עם נפיחות מתונה, שטפי דם וקושי לשאת משקל.
• דרגה III (חמורה): קרע מלא של הרצועה, הגורם לנפיחות משמעותית, שטפי דם ואי-יציבות בקרסול.

הצגה קלינית ואבחנה
מטופלים עם נקע בקרסול יופיעו לרוב עם כאב, נפיחות ושטפי דם בצד החיצוני של הקרסול. לעיתים קרובות תהיה קושי לשאת משקל, במיוחד בפציעות חמורות יותר. בבדיקה פיזיקלית ניתן להרגיש רגישות באזור הרצועות הפגועות, ובדיקות מיוחדות כגון בדיקת מגירה קדמית (anterior drawer test) עשויות להעריך את יציבות הרצועות. דימות, כגון רנטגן, משמש לרוב לשלול שברים, בעוד MRI מיועד במקרים חמורים או חוזרים להערכת שלמות הרצועות.

ניהול ראשוני וטיפול
הטיפול הראשוני בנקעים בקרסול מתבצע לפי פרוטוקול RICE (מנוחה, קרח, לחץ, והרמה), שמטרתו להוריד נפיחות ולהפחית כאב[4]. תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) משמשות לרוב לניהול הכאב בשלב החריף. בשנים האחרונות, מחקרים העלו ספק בשימוש במנוחה ממושכת לטובת שיקום מוקדם שנועד לעודד החלמה מהירה יותר ולמנוע אי-יציבות כרונית.

שיקום וחזרה לפעילות
שיקום הוא חלק מרכזי בתהליך ההחלמה ומשמש להחזרת הכוח, טווח התנועה והתחושה העצבית-שרירית עוזרת להתמצאות מרחבית (proprioception) בקרסול, על ידי חיישנים (מכנו-רצפטורים) שנמצאים לנו ברצועות שנפגעו בנקע. תוכנית שיקום מאורגנת מתקדמת מתרגילים לשיפור טווח תנועה, לחיזוק שרירים, ולבסוף לתרגילים לשיפור קואורדינציה. אחד המרכיבים המרכזיים בשיקום הוא אימון נוירומוסקולרי, שהוכח כמפחית את הסיכון לנקעים חוזרים באמצעות שיפור שיווי המשקל והקואורדינציה. בשלבי השיקום המתקדמים משלבים תרגילי פליומטריה ותרגולים ספציפיים לספורט כהכנה לחזרה לפעילות.

משך החזרה לפעילות תלוי בחומרת הפציעה:

• דרגה I: 1-2 שבועות
• דרגה II: 3-4 שבועות
• דרגה III: 6-12 שבועות, בהתאם לקצב ההחלמה ותוכנית השיקום.

מניעת נקעים חוזרים בקרסול
לאחר נקע בקרסול, הסיכון לפציעה חוזרת גבוה. מחקרים מראים שעד 70% מהאנשים חווים נקעים חוזרים בקרסול. אסטרטגיות מניעה כוללות המשך אימון נוירומוסקולרי, שימוש במגני קרסול או חבישות במהלך פעילויות בסיכון גבוה, ושמירה על חוזק וגמישות הקרסול.

סיכום
נקע בקרסול הוא פציעה שכיחה שעלולה להוביל לאי-יציבות כרונית ולפציעות חוזרות אם לא מנוהלת כראוי. אבחון מוקדם, טיפול נכון ותוכנית שיקום מסודרת הם קריטיים להחלמה מלאה ולהפחתת הסיכון לפציעות חוזרות. צעדים מניעתיים כגון חיזוק ואימון נוירומוסקולרי הם חיוניים לשמירה על בריאות הקרסול לטווח ארוך וליציבותו. על קלינאים להיות מעודכנים במחקרים העדכניים ביותר כדי להבטיח טיפולים מבוססי ראיות בניהול ושיקום נקעים בקרסול.